החלטה בתיק בש"א 158538/07

1.         בפני בקשה לסילוקה של התובענה על הסף, ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 1 ו-2 בשל חסינות שיפוטית ובשל העדר עילה.

הבקשה נשענת על הסמכות המסורה לבית המשפט לפי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ועל סמכותו הטבעית של ביהמ"ש.

2.         עסקינן בתובענה שעילתה פרסום לשון הרע.

התובע טוען כנגד נתבע 2, כי האמירות שנאמרו מפיו ומפי הנתבעת 3 בדיון שהתנהל בעניינו, ביום 16/11/06 בבית משפט לעניינים מקומיים בירושלים, מהוות פרסום לשון הרע כנגדו.

             לטענת התובע, יש לייחס את אמירותיה של נתבעת 3 לנתבע 2, בנוסף לדברים שאמר בעצמו, הואיל והוא אמון על התנהלות הדיון ולאור המקום שבו נאמרו הדברים.

עוד טען התובע, כי הואיל ונתבע 2 לא גינה את דברי נתבעת 3, הרי שבמחדלו, גרם לכך שאמרות נתבעת 3 כאילו נאמרו על ידו.

            כנגד נתבעת 1, מנהל בתי המשפט טוען התובע, כי "יש להשית על הנתבעת 1 את אותה חבות שתושת על הנתבעת 2 והנתבעת 3" (סעיף 27 לכתב התביעה).

5.         לאחר שעיינתי בטענות צדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל ועל כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 מהנימוקים כדלקמן:

א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח' , פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס , פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו , פ"ד מ(2) 668).

במקרה דנן, שוכנעתי, כי מדובר במקרה מובהק שבו יש לדחות את התביעה על הסף למרות השלב המקדמי שבו מצוי התיק.

6.         באשר לסילוק התובענה כנגד הנתבע 2 - השופט ראובן זיו:

(1)        הנתבעים טוענים בבקשה שבפני, כי יש לסלק את התובענה כנגד נתבעים 1 ו-2 על הסף שכן עניינה אחריות הנתבע 2 בביצוע של עוולות "לשון הרע" כלפי התובע, על דרך מחדל, במהלך הדיון המשפטי שהתנהל באולמו.

הנתבעים טענו, כי הנתבע 2 ביצע פעולות שיפוטיות במסגרת מילוי תפקידו השיפוטי ולכן חל האמור בסעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") המקנה לשופט חסינות בגין פעולות שביצע במהלך ובמסגרת תפקידו השיפוטי.

(2)        התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו, המחדל נעשה כאשר נתבע 2 לא היה במהלך הדיון אלא קם מכס השיפוט וישב בלשכתו ובמהלך חילופי הדברים בינו לנתבעת 3, נכנס לאולם ושמע את דברי הנתבעת 3 - הקלדנית.